<h1>י"א ע"א</h1>
<h2>דף עז:</h2>
כבר כתבנו בקידושין פרק ראשון [כ"ו ע"א] שקרקע נקנה בפרוטה או בשוה פרוטה דבר תורה, אלא שהם ז"ל עמדו על דעתן של בריות שאין דעתו של מקנה גומרת להקנות עד שיקבל את כל דמיו. ולפיכך אמרו שלא קנה הלוקח עד שיתן כל כסף השדה. וכן אמרו שבמקום שרגילין לכתוב את השטר לא קנה עד שיכתבו את השטר, כמו שביארנו שם. הילכך יש פעמים שקנה את כל השדה ואפילו לא נתן אלא מקצת כספו. ויש פעמים שלא קנה עד שיפרע את הכל. כיצד, הרי שמכר שדה לחבירו באלף זוז ונתן לו מיד מנה או מאתים זוז או אפילו פחות מכאן בין בתורת ערבון בין בתורת מקצת פרעון, וקבע לו זמן ליום או לשני ימים שיתן לו את השאר, הרי זה קנה את כל השדה באותן מקצת מעות שנתן והשאר נעשו מלוה על הלוקח. וכל שכן אם כתב לו בפירוש אני פלוני מכרתי שדה פלונית לפלוני באלף זוז ונתן לי מהם מאתים והריני נושה בו שמונה מאות. הילכך לאחר שכתב לו כן או אפילו לא כתב לו אלא שקבע לו זמן או יום או יומים, כמו שאמרנו, אפילו לא פרעו מיד לזמן שקבע עמו, והמוכר יוצא ונכנס למעות, אין המקח מתבטל בכך, אלא המקח קיים וזה פורע חובו והולך עד לאחר כמה. הרי שפרע לו מקצת כמו שאמרנו בין בתורת מקצת פרעון בין בתורת ערבון, ולא קבע לו זמן כלל על השאר, והמוכר יוצא ונכנס למעות בכל עת וזה אינו פורע, אין כאן מקח קיים כלל, שהדברים מוכיחין שלא מכר זה את השדה אלא מחמת דחקו למעות, וכל זמן שלא קבל את כל מעותיו שניהם יכולים לחזור בהן בין המוכר בין הלוקח. ומ"מ אמרו ז"ל כל החוזר בו ידו על התחתונה. כיצד, בזמן שהמוכר חוזר בו יד לוקח על העליונה, רצה אומר לו תן לי מעותי שנתתי לך או תן לי קרקע כנגדן. בזמן שהלוקח חוזר בו יד מוכר על העליונה, רצה אומר לו הילך מעותיך או הילך קרקע כנגד מעותיך. זה שאמרנו שיכול לומר לו הילך קרקע כנגד מעותיך, נראין הדברים שאינו יכול לומר לו כך אלא בשיש במה שהוא נותן לו מן השדה שיעור קרקע הראוי בפני עצמו על הדרך שכתבנו בבבא בתרא פרק ראשון
